השקט הזה עצוב
השקט הזה בוכה
השקט הזה כבוי, ככה הוא מוחה
השקט שלי צורח
על הקול והאור
שצבע עצמו בים גווני אדום ושחור
השקט שלפני.
שאחרי,
שמאחר
כל רגע יש לו שקט משלו
כל שקט יש לו אופי שנותן בו צליל אחר
ובמרחבים עוד מהדהד קולו
ואנה מפניו נברח
ואיפה נסתתר
וכמה זמן נשאר לו לחכות
שיתגלה מולנו, יילחם וייוותר
יימס אל מול עיניה הרכות
הפרח שאתמול פרח
כבר לא ישוב לגדול
האדמה חשפה את שורשיו
מבט אל פנים הארץ, היא יודעת כבר הכל
ואין יותר גבעול, נשרו עליו
מתוך הסערה נגלו פניו
ולמה שבכלל נברח
יש אלף דאגות
ורק הקול הזה, שלא מרפה
הוא לא עוזב אותי
הקול שמחבק ורק רוצה להישאר איתי
הקול שמטשטש ומסנוור אותי
הוא מצמצם דמותי
הוא משנה הכל
אחרי כל הקולות נוחת השקט
ופצמר
וחלל נפער
ועוד אחד ועוד אחד ועוד
ולצלילי השקט האדם אינו מפסיק לרקוד
ואנה מפניו נברח
ואיפה נסתתר
וכמה זמן נשאר לו לחכות
שיתגלה מולנו, יילחם וייוותר
יימס אל מול עיניה הרכות
הפרח שאתמול פרח
כבר לא ישוב לגדול
האדמה חשפה את שורשיו
מבט אל פנים הארץ, היא יודעת כבר הכל
ואין יותר גבעול, נשרו עליו
מתוך הסערה נגלו פניו
''כשנכנסים לגן ורודפים אותו
והוא צועק ונבהל
כשנכנסים לגן ורודפים אותו
אין צריכים לברוח כלל''
עקבו אחרינו